<h1>תניא רבתי סימן ז'</h1>
<h2>דף לב:</h2>
אחר שקראו בתורה אומר קדיש עד לעילא. ואומר תהלה לדוד ומחזירין ספר תורה למקומו. מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. מנהג הראשונים לשהות שעה אחת ומתפללין ועל זה הוסיפו לומר אשרי יושבי ביתך כלומר השוהין בביתך כמו (דברים א) ותשבו בקדש. ומצאתי לגאון ז"ל אדם שהתפלל עם הצבור וסיים תפלתו ובא לבית הכנסת אחר ומצאן קורין תהלה לדוד יקרא עמהם שכן דרך ארץ. ואמר רב אדא בר אהבה בדבר שהצבור עוסקין בו. ומצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. לאחר התפלה היו שוהין וקורין בדברי הנביאים לאחר שעה במשנה ובמשמעות התלמוד. וכיון שרבתה העניות והיו צריכין למעשה ידיהן לא יכלו לעסוק בתורה כל כך והניחו התורה במקומה זולתי קריאת שמע שיש בה מלכות שמים ועשרת הדברות ועול המצות את זה לא עקרו. ואעפ"כ היו קורין בנביא (ישעיה נט) ובא לציון וגו' ואני זאת בריתי אותם אמר ה' שיש בהם מעין קריאת התורה. ועדיין הם קבועים במקומן עלינו בכל יום. ובשבת וביום טוב שיש בו בטול מלאכה החזירו עטרה ליושנה לקרות בתורה ולתרגם מענינו של יום. ועל כן אין קורין ובא לציון בשחרית בשבת וביום טוב שהרי כבר קראו בנביא, ואעפ"כ אומרין אותו במנחה שלא ישתכח בימות החול, ומנהג אבות תורה היא. עוד מנהגנו לומר (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו לשמוע תהלות ישראל. דאמרינן בבמדבר רבה, ר' שמואל בשם ר' חנינא אמר על כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקב"ה הוא משרה שכינתו עמהן. ומה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ואמר רבי שמואל במדרש רבה, ומניין שהקב"ה ממתין לתפלותינו דכתיב (שם פב) אלהים נצב בעדת אל. מה הוא נצב, איטימוס (מוכן ומזומן). כמה דתימא (שמות לד) ונצבת לי שם על ראש ההר. עוד הוסיפו לומר וקרא זה אל זה ואמר, שלא היו יכולים לענות קדושה בתוך התפלה מפני האורבים שהיו עומדים בבית הכנסת שגזרו שלא יענו קדושה, ולאחר התפלה כשהאורבים הולכין היו קורין וקרא זה אל זה ואמר דהיינו שלוש קדושה. ומתרגמינן אותה מפני החיבה. כלומר הרי זה כאילו אמרנו שני פעמים קדוש דיוצר אור ותפלה. ואף על גב דבזמן הזה אנו אומרים קדושה בחטיבה (שבח) אחת בתוך התפלה לא בטלו קדושה דסידרא. קסברי גזרה שמא יגרום החטא. וכדאמרינן התם אל תשנו מנהג אבותיכם בידיכם, וכדי לעשות פומבי (פרסום) לדבר. וכן אנו אומרים ותשאני רוח כנגד ברוך ה', ימלוך כנגד ימלוך ה' לעולם. ועל כן מסיימין ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים. ומצאתי בשם רב עמרם גאון שאסור לו לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא אלא חייב אדם לעמוד עד אחר [שיסיים] ש"צ לעשות סייג והידור לתפלה. ולקבל עול תפלה באימה וברתת. וחיוב הוא לומר קדושה דסידרא, דאמרו רבנן (סוטה מט.) האידנא אמאי מיקיים עלמא אקדושה דסידרא ואאמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא דאגדתא, ודבר שהעולם מתקיים עליו אין לזלזל בו.
